הקורס הוא טעימה של תכנים מהתוכנית “ללמוד לחיות ביחד”, למניעת אלימות ולקידום היכולת הרגשית-חברתית בגן. התוכנית פותחה במסגרת לימודי מוסמך לגיל הרך (“תוכנית שוורץ”) בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית, ומתוארת בפירוט בספר לא נולדים אלימים – החיים הרגשיים והחברתיים של ילדים בגיל הרך (רוזנטל, גת וצור, 2008, תל אביב: הקיבוץ המאוחד). ניתן ללמוד את התוכנית בהרחבה בהשתלמות חווייתית לצוותים חינוכיים. התכנים בקורס זה מבוססים על מאמרה של ד”ר ליהי גת, “א”ב ליצירת אקלים רגשי אמפתי בגן – ללמוד לחיות ביחד בקבוצה”.
“אקלים הוא מונח שמאפיין חיי קבוצה: בכל סביבה קבוצתית שבה בני אדם שוהים ביחד באופן קבוע ולאורך זמן – הולך ומתגבש ‘אקלים’ מסוים, המבטא את האווירה המורגשת בקבוצה (Evans, 2009). כך הדבר בקבוצות של מבוגרים וכך גם בקבוצות של ילדים. האקלים הקבוצתי משפיע על האופן בו חברי הקבוצה מגיבים ומתייחסים זה לזה. כך למשל, האקלים יכול להיות מאופיין כ’חמים’ או ‘קר’, ‘נינוח’ או ‘מתוח’, ‘תומך’ ו’מקבל’ או ‘תחרותי’ ו’תוקפני’, ובכך הוא מאפיין בהכרח גם את מערכות היחסים בקבוצה. במונח ‘אקלים רגשי’ יש התייחסות לרגשות בגן, ולאופן בו הצוות החינוכי מנהל את הרגשות: • איך מגיבים לרגשות המתחוללים בקבוצה מידי יום? • איך משתתפים ביחד עם הילדים בחוויות הרגשיות והחברתיות שלהם? • איך מנהלים בגן רגשות קשים וסוערים במיוחד? • איך מדברים בגן על רגשות? המטאפורה המטאורולוגית של ‘אקלים רגשי’ מתאימה מכיוון שאקלים הוא מונח רחב יותר ממזג אויר. ביום מסוים יכול להיות גשום או קר או חם במיוחד, אבל ‘אקלים’ מתייחס למה שטיפוסי ואופייני, מעבר ליום זה או אחר. כך הדבר גם בגן: האקלים הרגשי מספר לנו על הטון הרגשי הבולט בגן ועל הדפוסים הטיפוסיים בניהול החיים הרגשיים בקבוצה – מעבר לאירוע מסוים או למצב רוח חולף. המטאפורה המטאורולוגית מזכירה לנו גם שמזג אוויר קשה צפוי בכל אקלים, וכך גם בכל גן. סערות יתרחשו מפעם לפעם, השאלה היא איך ראוי להגיב אליהן על מנת להבנות בגן חוויה רגשית מוגנת?
