הופעתן של תנועות אסלאמיות רדיקליות כגון אל-קאעדה, דאע”ש וארגונים אסלאמיים תת-מדינתיים כמו חמאס, חיזבאללה בשמי המזה”ת העלתה לתודעה את השיח האסלאמי הקלאסי ובפרט מושגים כמו גי’האד והודנה.
מלחמת האזרחים בסוריה ובעיראק, הוצאות להורג ופיגועים בערים מרכזיות בעולם כבר הפכו לחלק אינטגרלי מחיינו ובכל מהדורת חדשות. האירועים הללו צרבו בתודעה העולמית את המשוואה: אסלאם = מלחמה.
האומנם כך הוא הדבר? האם הקוראן, הספר הקדוש לאסלאם, אכן מטיף למלחמה? האם דתהאסלאם אכן חרטה על דגלה את דרך הלחימה האלימה לאסלום כל עמי העולם?
ואם אכן כך, אזי איך ניתן להסביר את העובדה שמספר מדינות מוסלמיות חתמו על הסכם שלום?
כדי לענות על שאלות אלו נחזור אחורה בזמן אל ימי תור הזהב של האסלאם, נכיר את הנביא מוחמד ודרך פעולתו ונתחקה אחר יישום מורשתו בימי ארבעת יורשיו, הח’ליפים ישרי הדרך והמנהיגים שבאו בעקבותיהם, ובה בעת נחקור את האופן בו מפרשות תנועות קיצוניות כמו דאע”ש ואל קאעידה את הקוראן, נלמד על הפרשנויות השונות למושג ג’יהאד והתמורות שחלו בשימוש בו, ונעשיר את השיח בשיחות עם חוקרים בכירים בתחום.
במהלך הקורס נגלה כי העולם המוסלמי איננו מקשה אחת, וכי בפראפרזה על התורה ניתן לומר כי “70 פנים לקוראן”.
רוב חכמי ההלכה וההוגים בעולם המוסלמי מפרשים את ההלכה המוסלמית באופן התואם את העידן המודרני ושוללים כיום מלחמה לשם הפצת האסלאם. חלקם אפילו תומך בשלום עם מדינת ישראל. לעומתם, יש זרם רדיקלי המגולם בתנועות קיצוניות שקולן מהדהד יותר בתקשורת ויוצר רושם מעוות.
הקורס המוצע נועד לבער את הבורות בכל הנוגע לדת האסלאם, להעשיר את השיח האקדמי והשיח הציבורי בדיון ביקורתי, להנחיל ידע על תמורות באסלאם הקלאסי והתאמת פרשנותו הדתית למציאות בת זמננו.
הנכם מוזמנים להצטרף למסע מרתק במהלכו נסייר הלוך ושוב בהיסטוריה המוסלמית ונחזור עם הרבה יותר ידע – ואולי אפילו מעט אופטימיות.
בין השנים 1987-1978 פעל פרופסור רייטר כסגן וממלא-מקום היועץ לענייני ערבים של שלושה ראשי ממשלה (מנחם בגין, יצחק שמיר ושמעון פרס) ובשנת 2006 ייעץ למועצה לבטחון לאומי בכתיבת תכנית מדיניות בנושא הערבים בישראל. הוא פעיל בערוצי משא ומתן אחוריים בסוגיית ירושלים והמקומות הקדושים ובתחום היחסים בין יהודים לערבים בישראל.
רייטר מתמחה בין השאר במשפט מוסלמי ובדיני המלחמה והשלום באסלאם, בסכסוכים במקומות קדושים, בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בערביי ישראל בפוליטיקה מזרח-תיכונית.
