את מסע ההיכרות שלנו עם ההיסטוריה של החינוך הישראלי נתחיל בתיאור תנועת ההשכלה היהודית באירופה. נתמקד במתחים הפנים-קהילתיים שעוררו רעיונות ההשכלה באירופה ואת ההתפצלויות שחלו בחינוך היהודי בעקבותיהם.
בפרק השלישי נחשף להתפתחות שיטת הזרמים ביישוב ונציג את הזרמים השונים.
בפרק הרביעי נעסוק בשנים שלפני חקיקת חוק החינוך הממלכתי, אשר התאפיינו במאבקים פוליטיים מרים בהקשר של קליטת עלייה והולידו את גישת הממלכתיות וחוק החינוך הממלכתי.
בפרק החמישי נעסוק בתקופה שבין השנים 1953- 1968 ובמתח שבין מגמת האחידות לפערים ההולכים וגדלים בעקבות הגירה ומדיניות.
בפרק השישי נעסוק בתקופה שבין השנים 1969- 1986 ונתמקד ברפורמת החיטוב, רפורמת האינטגרציה, מגמות של ביזור סמכויות והענקת משקל גדול יותר לשלטון המקומי.
בפרק השביעי נעסוק בתקופה שבין השנים 1985 – 2005, ונתמקד בעיקר בהתפתחויות בתוך משרד החינוך ובאופן בו השפיעו על שדה החינוך: המשך מגמות הביזור, כניסה של גישות ניהוליות יותר, המשך הדומיננטיות של ההשפעה האמריקאית ועוד.
שני פרקים נפרדים מציגים מבטי-על הבוחנים את מסלולי ההתפתחות של החינוך החרדי ושל החינוך הערבי בישראל לאור סוגיות של שימור ושינוי, אי-שוויון והשתלבות במדינה.
עוסק בהיסטוריה של החינוך בישראל ומומחה לחברה החרדית. לימד במחלקה למדע המדינה ומדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, מלמד במכללת ספיר ומכהן כיו”ר חברת “אגורא – מדיניות” המציעה ייעוץ למשרדי ממשלה.
פרופסור אמריטוס בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. במהלך כהונתו היה ראש המגמה לתכנון לימודים, ראש ההתמחות בחינוך דמוקרטי, ראש החוג למדיניות ומנהל החינוך, מופקד הקתדרה לחינוך יהודי וראש בית הספר. תחומי מחקרו הם ההיסטוריה של החינוך בארץ ישראל, שילוב מחקר היסטורי עם קביעת מדיניות חינוכית עכשווית, חינוך קיבוצי וחינוך בלתי פורמלי.