מכללת אלקאסמי נוסדה בשנת 1990 במטרה להכשיר מורים ללימודי האסלאם והערבית בתמיכת משרד החינוך ובעידודו; היא הוכרה על-ידי המל”ג. המכללה התפתחה בצורה מואצת בתחומים שונים, ומשמשת מוסד ציבורי לרווחת הציבור והסטודנטים כאחד ולשכלול אמצעי ההוראה והמחקר.
היא רואה חשיבות רבה בפעילותה למען החברה והקהילה, אי-לכך נערכה סדרה של פרויקטים יוקרתיים לסיוע חברתי וקהילתי. כעת לומדים במכללה כ- 3000 סטודנטים (כולל משתלמים) מכל הארץ, 92% מהם סטודנטיות במסלולים: גיל רך, יסודי ועל-יסודי, בהתמחויות: לימודי אסלאם, ערבית, עברית, מדעים, מתמטיקה, מחשבים, אנגלית, חינוך מיוחד ומורות גננות לגן ולכיתות א’-ב’.
הסטודנטים מגיעים למכללה עם קונפליקטים ערכיים, זהויות חצויות ועמדות נוקשות כלפי המודרניזם וכלפי האחר, השונה, בהתאם למשוב ולהערכה שמקבלים. תהליך הכשרתם מאפשר שינויים רצויים המצביעים על יותר פתיחות ופחות קונפלקטים ערכיים. השאיפה המתמדת למצוינות עומדת בבסיס דרך עבודתה של המכללה. שאיפה זו מתבטאת בבחירת סטודנטים בעלי ממוצע ציונים גבוה יחסית, בבחירת סגל אקדמי מוכשר, בבניית תשתיות אקדמיות ופיזיות מתאימות ויוקרתיות למען קיום אווירה אקדמית וחינוכית ובאימוץ נורמות וכלי הוראה חדשניים. במכללה מרכזי לימוד מתקדמים, רמת המחשוב והתקשוב מהגבוהות במוסדות האקדמיים במדינה, ספרייה שהנה המפותחת ביותר במגזר הערבי וכוללת מעל 55.000 כותרים ותשתיות פיזיות המתאימות למוסד אקדמי ראוי). הימצאות המכללה בתוך המגזר הערבי מאפשרת לחלק ניכר מהסטודנטיות לזכות בהשכלה גבוהה; דבר שלא התאפשר קודם לכן .
המכללה כמוסד אקדמי ראשון וייחודי בתוך עיר ערבית מהווה תקדים בעל חשיבות רבה. המשפחות, שרובן שמרניות, מאפשרות לבנותיהן ללמוד במכללה שהצליחה לזכות באמון רב של רוב האוכלוסייה במגזר הערבי בישראל. הקניית השכלה גבוהה לאישה הערבייה יכולה לבשר על תהליך שינוי חברתי ועל צמצום פערים בין שני המגזרים: הערבי והיהודי. מכללת אלקאסמי שהתחילה כמוסד דתי שיוסד על ידי אלטריקה אלח’לואתיה אלקאסמי, מהווה היום מודל לשינוי פני החברה הערבית; היא הפכה למוסד אותנטי המקבל לגיטימציה מהחברה הערבית המתאפיינת כחברה מסורתית, דתית ומתפתחת הנמצאת באינטראקציה מתמדת עם החברה היהודית שמתאפיינת כחברה מודרנית. מודל אחר ספק, אם יכול היה להצליח. הראייה החינוכית של המכללה נשענת על תהליכים המובילים את הלומד לחשוב על המוסכמות ועל האמונות הבסיסיות שעליהן הוא גדל, לנתח אותן, להשתחרר מהטפל ולחזק את הערכים האנושיים ההולמים את היותו אזרח במדינת ישראל המתיימר להיות אזרח בעולם הנאור: יודע להקשיב, לנתח דעות באופן הגיוני, לפתור בעיות בצורה מושכלת, להביע דעה ולהבין את האחר, ממקום של כבוד והערכה אמיתיים.
אבני דרך בעבודתה של המכללה:
ניהול מכוון תוצאות, עבודה לפי סטנדרטים
סטנדרטים אקדמיים
שילוב המכללה בחיי החברה בישראל ונטילת אחריות לבעיותנו כמיעוט
ניהול על-פי יעדים
תרבות ארגון הבנויה על ערכים משותפים, היוצרת גאווה בקרב העובדים
ניהול ידע והפיכתו לנחלת הכלל במסגרת תרבות למידה, מחקר, חדשנות ושיפור מתמיד
תהליך מתמיד של רכישת ידע.
אחריות ציבורית.
הגורמים לעיל נשאו פרי: המכללה הצליחה למצב עצמה כמוסד אקדמי ממלכתי על-אף ההתנגדויות מתוכה ומתוך המנהיגות הערבית שלחצה לכופף את גישת ניהול המכללה כמערכת המבוססת על תכנון, סטנדרטים ושקיפות. הצלחה זו מוכיחה שאפשר גם אחרת במגזר הערבי המאופיין בתרבות שבבסיסה עומדים קודים של תרבות “החמולה”, קידום על-פי קירבה משפחתית ופרוטקציה, רמת חשיפה ושקיפות נמוכה. במקביל לפעילות האקדמית, המכללה מהווה מוקד לפעילות ענפה בקרב החברה הערבית בפרט והחברה הישראלית בכלל ומקדמת את השיח הבין-דתי והבין-תרבותי.
אקדמיית אלקאסמי זכתה בפרס האיכות והפיתוח בפיקוח אגף נציבות שירות המדינה והפכה למודל ארצי בנושא האיכות והמצוינות בזכות הפרס הלאומי באיכות ובמצוונות שהוענק לה בשנת 2009 ובשנת 2012 זכתה בפרס המוסד לשותפות והשגים ובשנת 2015 זכתה המכללה בעיטור ובפרס האירופאי של המחוייבות לאיכות ולמצויינות C2E. בתחילת 2017, מכללת אלקאסמי קיבלה את ההסמכה הראשונה בחברה הערבית והפכה לקמפוס אקדמי ירוק (Green Campus), כמו כן קיבלה אלקאסמי לאחרונה את פרס המצוינות בתעשייה-מחוז צפון מטעם התאחדות התעשיינים בישראל.
שתפו:
פרופ’ יורם הרפז הוא מרצה לחינוך במכללות לחינוך אלקאסמי ובית ברל.
בשנות השבעים הוא למד באוניברסיטה העברית היסטוריה כללית ופילוסופיה (לתואר ראשון) ומחשבת החינוך (לתואר שני). בשנות השמונים היה מורה להיסטוריה ולפילוסופיה ומחנך כיתה בבית ספר בויאר. לאחר שבע שנות הוראה וחינוך היה כתב במקומון הירושלמי “כל העיר”, ובשנת 1992 התקבל למחזור הראשון של בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית. לאחר סיום לימודיו ב”מנדל” עבד במכון ברנקו וייס. במסגרת עבודתו שם ניהל את הפרויקט “הוראה ולמידה בקהילת חשיבה” וערך את פרסומי המכון.
במהלך עבודתו ב”מכון” נסע לאוניברסיטת הרווארד, שם כתב דוקטורט בנושא חינוך החשיבה בהדרכת דיוויד פרקינס וצבי לם. הדוקטורט הוגש לאוניברסיטה העברית. לאחר תשע שנים במכון ברנקו וייס הצטרף לסגל בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, ובין השנים 2004-2006 ניהל אותו. בשנים 2007-2015 ערך את ביטאון “הד החינוך”.
הרפז פרסם ארבעה ספרים ומאמרים רבים העוסקים בהוראה, בלמידה ובחשיבה.
ד”ר עביר ותד היא מרצה וחוקרת במכללת אלקאסמי, ראש המרכז לפיתוח מוקים (MOOCs) ויועצת נשיא המכללה לקידום מעמד האישה. ד”ר ותד בוגרת תואר שלישי מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון. מחקר הדוקטורט שלה התמקד בנושא: קורסים פתוחים מקוונים מרובי משתתפים (MOOCs) מבוססי פרויקטים בננו-טכנולוגיה וננו-חיישנים: בחינת מוטיבציה ללמידה וידע. במהלך לימודיה לתואר שלישי הייתה שותפה במוק הראשון שפותח על ידי הטכניון והועלה על הפלטפורמה העולמית Coursera בנושא ננו-טכנולוגיה וננו-חיישנים.
ד”ר ותד סיימה תואר ראשון ותואר שני מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון (1998, 2005, בהתאמה). היא סיימה גם תואר שני נוסף בחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון בשנת 2013.
ד”ר ותד השתתפה ביותר מ-20 כנסים בארץ ובחו”ל ופרסמה מאמרים בכתבי עת בינלאומיים. תחומי המחקר שלה מתמקדים בלמידה בסביבת מוקים ,(MOOCs) למידה מבוססת פרויקטים ,PBL למידה מבוססת חקר במעבדות, מוטיבציה ללמידת מדעים, וחשיבה חדשנית.
ד”ר זועבי מונה לאחרונה לדיקן אקדמי באלקאסמי-מכללה אקדמית לחינוך. הוא בוגר החוג להוראה למידה והדרכה באוניברסיטת חיפה בהנחיית פרופ’ גבי סלומון ז”ל. לאחר סיום הדוקטורט שלו בשנת 2013 הוא התמחה בפן המקצועי-יישומי בתחום מצוינות וחדשנות בחינוך ומוביל פיתוח קורסים חדשניים, פיתוח זירות חדשנות, פיתוח חומרי למידה בהקשר של פדגוגיה חדשנית ומוטת עתיד בהשכלה גבוהה ומוביל כנסים בינלאומיים לחוקרים, למורים וגם לתלמידים בתחום החדשנות בחינוך.
ד”ר זועבי משקיע מאמצים רבים בשנתיים האחרונות בהובלת “קולקטיב אימפקט” בתחום החינוך לחדשנות בחברה הערבית במטרה לצמצם פערים ומיצוי פוטנציאל היצירתיות/חדשנות בקרב תלמידים במערכת החינוך בחברה הערבית בהובלת מרכז החדשנות בחינוך שהקים לאחרונה באלקאסמי-מכללה אקדמית לחינוך.
